Daf 12b
וְכִי תֵּימְרוּ אִי בָּעֵי זָרֵיק לֵיהּ גִּיטָּא וּפָסֵיל לֵיהּ שָׁבֵיק לֵיהּ וְעָרֵיק וְאָזֵיל לְעָלְמָא
Rachi (non traduit)
ואזיל לעלמא. ואכיל תרומה:
ופסיל ליה. שהרי משוחרר הוא זו אינה ראיה דאיהו שביק ליה מיד ולא ימציא עצמו למקום שיכול לפוסלו בזריקת גט:
וכי תימא. ודאי קבלת שליח זו אינה חוב דאי בעי מריה זריק ליה גיטא ברשות הרבים בתוך ד' אמות:
Tossefoth (non traduit)
שביק ליה ועריק ואזיל לעלמא. משמע דאי עריק אוכל בתרומה וא''ת ליחוש שמא מכרו לישראל ומיתסר בתרומה וי''ל דלא שכיח שיקנהו ישראל מאחר שברח:
וכי תימא אי בעי זריק ליה גיטא. וא''ת מה בכך מ''מ חוב הוא לו זה השחרור שפוסלו מתרומה וי''ל דקסבר דלא חשיב ליה חובה מה שמקבלו זה כיון דאפילו אם לא יקבלנו יכול רבו לפוסלו מתרומה בענין אחר אי נמי ה''פ אי בעי זריק ליה האדון גיטא ספק קרוב לו וספק קרוב לעבד ויאסר בתרומה ובשפחה ובבת חורין וטוב לו להיות משוחרר וכן אי בעי שקיל ארבע זוזי מישראל ופסיל ליה. מתרומה ועדיין הוא עבד:

מַאי קָאָמְרוּ לֵיהּ וּמַאי קָא מַהְדַּר לְהוּ הָכִי קָאָמַר לְהוּ הֲשַׁבְתּוּנִי עַל הַמְּזוֹנוֹת מַה תְּשִׁיבוּנִי עַל הַתְּרוּמָה
Rachi (non traduit)
מה תשיבוני על התרומה. שהרי כל זמן שלא שחררו הוא הולך ואוכל תרומה בכל מקום בשביל רבו:
השבתוני על המזונות. שאינו זנו משלו:
מאי קאמרי ליה ומאי קמהדר להו. כלומר תשובה שהשיבם ומה עבד כהן שברח מה תשובה היא למה שאמרו לו על המזונות:
Tossefoth (non traduit)
השבתוני על המזונות. רבנן שהשיבו לו ומה אם ירצה שלא לזונו רשאי היו סבורין הא דקאמר ר''מ שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה הוי חוב לו לפי שנותן לו הרב מזונות בריוח בשביל שיש תרומה הרבה לכהנים או משום שיש מצוה באכילת תרומה ומשום הכי מהדרי ליה ומה אם ירצה שלא לזונו וקאמר להו ר''מ השבתוני על המזונות מה תשיבוני על התרומה שאפילו לא ירצה הרב לזונו יש חובה דמכל מקום מוצא העבד לקנות תרומה בזול יותר מן החולין וגם חולקין לו על הגורן לר''י דאמר (כתובות דף כח:) חולקין תרומה לעבד אע''פ שאין רבו עמו:
אָמַר לָנוּ וּמָה אִילּוּ עֶבֶד כֹּהֵן שֶׁבָּרַח וְאֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁמָּרְדָה עַל בַּעְלָהּ הֲלֹא אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה וְזֶה אֵינוֹ אוֹכֵל אֲבָל אִשָּׁה חוֹב הוּא לָהּ שֶׁכֵּן פֹּסְלָהּ מִן הַתְּרוּמָה וּמַפְסִידָהּ מִן הַמְּזוֹנוֹת
Rachi (non traduit)
אבל אשה חוב הוא לה. רבנן קאמרי לה כלומר בההיא ודאי מודינא:
תַּנְיָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַרְנוּ לוֹ לְמֵאִיר וַהֲלֹא זְכוּת הוּא לָעֶבֶד שֶׁיּוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי רַבּוֹ לְחֵירוּת אָמַר לָנוּ חוֹב הוּא לוֹ שֶׁאִם הָיָה עֶבֶד כֹּהֵן פּוֹסְלוֹ מִן הַתְּרוּמָה אָמַרְנוּ לוֹ וַהֲלֹא מָה אִם יִרְצֶה שֶׁלֹּא לְזוּנוֹ וְשֶׁלֹּא לְפַרְנְסוֹ רַשַּׁאי
Rachi (non traduit)
ומה והלא אם ירצה שלא לזונו רשאי. נמצא שאינו מפסידו בשחרורו כלום:
אמרנו לו למאיר גרסינן. מפני שחבירו הוא אינו קורהו רבי:
Tossefoth (non traduit)
שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה. ואם תאמר טפי הוה ליה למנקט לפי שאוסרו בשפחה דשייך אף בעבד ישראל וי''ל דלדבריהם קאמר להו דסברי אדרבה הרי מתירו בבת חורין:
רְפוּאָתוֹ דִּידֵיהּ הִיא דְּבָעֵי אִיתַּסּוֹיֵי בֵּהּ לָא צְרִיכָא דְּאַמְדוּהּ לְחַמְשָׁא יוֹמֵי וַעֲבַדוּ לֵיהּ סַמָּא חָרִיפָא וְאִתַּסִּי בִּתְלָתָא יוֹמֵי מַהוּ דְּתֵימָא צַעֲרָא דִּידֵיהּ הוּא קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
דאמדוה לחמשא יומי. ליתן לרופא שכר חמשת הימים:
קמ''ל. דבכל שבח הבא לידו זוכה בו רבו כשורו וחמורו:
צערא דידיה. וסד''א צערא לא זכי ליה רחמנא:
Tossefoth (non traduit)
רפואתו דידיה הוא. והא דתנן בפרק החובל (ב''ק פז.) בעבד כנעני שלו פטור מכולן שמא יש לחלק דאע''ג דכשחבל בו אחר נותן רפואתו לעבד הוא שחבל בעבדו לא מיחייב אי נמי דאי עביד ליה סמא חריפא דפטור מן המותר כדאמרת הכא:
אֲמַר מָר נוֹתֵן שִׁבְתּוֹ וּרְפוּאָתוֹ לְרַבּוֹ שִׁבְתּוֹ פְּשִׁיטָא רְפוּאָתוֹ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ
Rachi (non traduit)
פשיטא. דלרבו הוא אלא למאן ליהוי הרי מעשה ידיו לרבו ואי לאשמועינן אע''פ שאינו זנו ולמימרא דיכול הרב כו' נימא אותו העבד ניזון מן הצדקה ותו לא:
אִי הָכִי נִיזּוֹן מִתְפַּרְנֵס מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ יָכוֹל שְׁמַע מִינַּהּ
Rachi (non traduit)
פרנסה. היינו כל שאר צרכיו בלשון לעז קונריי''ר:
ניזון. משמע מזונות כדי חייו:
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּמַעֲלֶה לוֹ מְזוֹנוֹת אִי הָכִי אַמַּאי נִיזּוֹן מִן הַצְּדָקָה לְהַעְדָּפָה
Rachi (non traduit)
להעדפה. שהוא צריך מפני חליו להוסיף על מזונותיו:
תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַקּוֹטֵעַ יַד עַבְדּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ נוֹתֵן שִׁבְתּוֹ וּרְפוּאָתוֹ לְרַבּוֹ וְאוֹתוֹ הָעֶבֶד נִיזּוֹן מִן הַצְּדָקָה שְׁמַע מִינַּהּ יָכוֹל הָרַב לוֹמַר לָעֶבֶד עֲשֵׂה עִמִּי וְאֵינִי זָנָךְ
Rachi (non traduit)
ורפואתו. לקמיה פריך הא בעי למיתבא לרופא הוא הדין לנזקו וצערו אלא נזקו לא איצטריך דהיינו דמי ידו ופשיטא דלרביה הוא דאפחתיה מכספיה וצערו נמי בכלל רפואתו דהכא הוא כדמפרש לקמיה דהאי רפואתו צערא דסמא חריפא הוא וה''ה נמי לצער המכה ומדקאמר שבתו לרבו והוא ניזון מן הצדקה ש''מ יכול הרב כו':
נותן שבתו ורפואתו לרבו. שבתו שכר בטלתו בחליו ואע''פ שנותן לו דמי ידו רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין דעדיין הוא ראוי לכך כשיעמוד מחליו:
ת''ש. דאיכא אמורא אחרינא דפליג עליה דרב:
Tossefoth (non traduit)
שבתו ורפואתו לרבו. שבתו היינו שבת קטנה וגדולה דהיינו נזק וה''ה צער ובושת לרבו לרבנן דר' יהודה דאמרי בהחובל (ב''ק דף פז.) דיש לעבד בושת ולא נקט להו משום דאין חידוש שהן לרבו אבל בשבתו קמ''ל דאע''ג דשקיל הרב שבת דידיה לא מיחייב במזונותיו דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך והא דפריך בסמוך שבתו פשיטא ה''פ פשיטא דשבתו לרבו אף ע''פ שלא יזוננו כיון דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי כו' ולא הוה לי' לר' יוחנן למינקט קוטע יד עבדו של חבירו אלא הוה ליה למימר בהדיא יכול הרב לומר לעבד כו' אם לא בא להשמיענו דבר אחר ומשני דנקט קוטע יד עבדו לאשמעינן חידוש שני דרפואתו לרבו דהיינו צער דסמא חריפא כדמסיק דה''א שיהא לעצמו כמו רפואתו שהיא לעצמו גם כשיסבול צער כדי להרויח שכר רפואתו יהא לעצמו אבל צער קטיעת היד פשיטא דלרבו ולהכי לא תני וכן לבושת. ר''י:

שמע מינה יכול ש''מ. וא''ת ר' יוחנן היכי מוקי פלוגתייהו דרשב''ג ורבנן דלעיל דלא מצי למימר דפליגי דמר סבר יכול ומ''ס אינו יכול כדפריך לעיל ואי כדאסיקנן לעיל דאמר צא מעשה ידיך במזונותיך ובשני בצורת לא ספיק כו' א''כ לכ''ע אינו יכול וי''ל דאע''ג דבשאר שנים יכול בשני בצורת אינו יכול דבשאר שנים ימצא מרחמים יותר כשיחזור על הפתחים מבשני בצורת:
אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ אֵינוֹ יָכוֹל שְׁמַע מִינַּהּ
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ הָךְ בְּשֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה וְיָכוֹל דְּאִי לָא עַבְדָּא מַאן פָּלַח לֵיהּ מַאן דְּבָעֵי נִיפְלְחֵיהּ
Rachi (non traduit)
דאי לא עבד מאן פלח ליה. בתמיה מאן דבעי ניפלחיה:
אלא אי אמרת. קמייתא בשאינו מעלה ואפילו הכי חייל הקדש דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך:
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא הָךְ בְּמַעֲלֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל וְהָא בְּשֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה שַׁפִּיר
Rachi (non traduit)
אי אמרת בשלמא. הך דלעיל דקאמר רב דחל הקדש:
והא. דקאמר לא חייל הקדש בשאינו מעלה שפיר:
במעלה לו מזונות. קאמר ואין יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך:
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר רַב הַמַּקְדִּישׁ יְדֵי עַבְדּוֹ אוֹתוֹ הָעֶבֶד עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל דְּאִי לָא עַבְדָּא מַאן פָּלַח לֵיהּ
Rachi (non traduit)
דאי לא עבד מאן פלח ליה. שמאחר שאין עושין לו מאכל מה יאכל העבד הזה מי יעבדנו ומי יזמן לו מזונות:
ה''נ מסתברא. דבמעלה לו מזונות קאמר:
עוֹשֶׂה וּפוֹרֵעַ קַמָּא קַמָּא קָדֵישׁ לֵיהּ בְּפָחוֹת פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה
Rachi (non traduit)
בפחות פחות משוה פרוטה. עד שלא תצטרף הפרוטה יפרענה דלא חייל הקדש אפחות משוה פרוטה:
Tossefoth (non traduit)
פחות משוה פרוטה. פי' בקונטרס דאין הקדש חל על פחות משוה פרוטה והקשה רבינו יצחק דתנן בהזהב (ב''מ דף נה.) חמש פרוטות הן ליתני שש פרוטות הן דאין הקדש חל על פחות משוה פרוטה ואומר ר''י דהכא היינו טעמא שאין בדעתו של מקדיש שיחול על פחות משוה פרוטה:
וְלֵימָא לֵיהּ הֶקְדֵּשׁ עַד הַשְׁתָּא סַגִּי לָךְ בְּלָא הַעֲדָפָה וְהַשְׁתָּא נָמֵי תִּיסְגֵּי לָךְ בְּלָא הַעֲדָפָה הֶקְדֵּשׁ גּוּפֵיהּ נִיחָא לֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלַשְׁבַּח עַבְדֵּיהּ
Rachi (non traduit)
דלשבח עבדיה. בגוף בריא:
Tossefoth (non traduit)
ולימא ליה הקדש עד האידנא כו'. לענין עשה עמי ואיני זנך ניחא דלא אמר ליה הקדש הכי אע''ג דרבו מצי אמר ליה משום דפשיטא דהקדש ניחא ליה שלא ימות עבדו ברעב:
לֹוֶה וְאוֹכֵל לְהַעְדָּפָה
Rachi (non traduit)
להעדפה. מזונות מרווחין יותר מה שאין דרך בעליו להאכילו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source